חדשות ועיתונות

סיד וויסיוס לעולם לא יאמין כמה שווים הבגדים הישנים שלו ושזייפנים יעשו מאמצים רבים כדי לזייף אותם.
לפני זמן לא רב, היסטוריון תרבות הפופ הלונדוני פול גורמן, מחבר הספר "החיים והזמנים של מלקולם מקלארן: ביוגרפיה" ומכיר הפומביות של אופנת הרוק פול גורמן רכשו יצירה השייכת למאר. חולצה של מלקולם מקלארן. התווית Seditionaries של Vivienne Westwood, 1977 בקירוב, להערכה.
הוא עשוי ממוסלין וכולל גרפיקה ניתנת לזיהוי מיידי מאת האמן ג'יימי ריד על שרוולי הסינגל "Anarchy in the UK" של Sex Pistols.
אם זה נכון, זה יקבל מחיר נאה במכירה פומבית. במכירה פומבית של בונהמס במאי, חולצת מצנח של מר מקלארן וגב' ווסטווד משנת 1977 נמכרה ב-6,660 דולר, יחד עם סוודר אנגורה נדיר שחור ואדום רקום עם גולגולת עצמות מוצלבות ו-"Sex Pistols" No Future "Lyrics" נמכר ב-$8,896.
עם זאת, מר גורמן לא היה משוכנע שהחולצה שהוא העריך היא מה שטען הבעלים.
"מוסלמי הוא מיושן במקומות מסוימים," אמר מר גורמן. "אבל במקומות אחרים, הבד עדיין היה טרי מדי. הדיו לא היה באיכות שנות ה-70 ולא התפזר לתוך הבד". כשנשאל על מקורו, המוכר משך את היצירה מבית המכירות הפומביות ואמר שהוא נמכר לאחר מכן באופן פרטי. "יש רק חולצה דומה אחת באוסף המוזיאון", אמר גורמן, "ואני חושב שגם זה מוטל בספק".
ברוכים הבאים לעולם המוזר והמכניס של פאנק מזויף. במהלך 30 השנים האחרונות, התיימר להיות בעבודת יד עם עיצובים מקוריים המשלבים S-and-M וגרפיקה מלוכלכת, גזרות ורצועות חדשניות, דפוסי עודפים צבאיים, טוויד ולטקס - סיד וויסיוס ו חבריו באנרכיה מה שהתפרסם בעידן האידיאולוגיה - הפך לתעשייה בצמיחה.
"אני מקבל כמה מיילים מדי חודש ששואלים אם משהו אמיתי", אמר סטיבן פיליפ, ארכיון אופנה, אספן ויועץ. "אני לא מתכוון להיות מעורב. אנשים קונים זהב של טיפשים. תמיד יש 500 זיופים עבור אחד אמיתי."
במשך חצי מאה, מר מקלארן וגב' ווסטווד פתחו את בוטיק תרבות הנגד שלהם, Let It Rock, ב-430 King's Road, London. החנות הזו, הידועה כיום בשם Worlds End, היא מקום הולדתה של אופנת הרחוב. בעליה הם המעצבים שהגדירו סצנת הפאנק.
במהלך 10 השנים שלאחר מכן, החנות עברה טרנספורמציה לסקס ומרדים, והציגה מראה וסאונד בעלי השפעות מרחיקות לכת ולכן היו ניתנים לאספנות. "פריטים בודדים הם נדירים מאוד בגלל מספר גורמים", אומר אלכסנדר פיורי, סופר של "Vivienne Westwood Catwalk." "זמני הייצור שלהם קצרים, הבגדים יקרים, ואנשים נוטים לקנות וללבוש אותם עד שהם מתפרקים."
למנהלת האמנותית של דיור ופנדי, קים ג'ונס, יש שפע של עבודות מקוריות ומאמין ש"ווסטווד ומקלרן יצרו את השרטוט ללבוש מודרני. הם היו בעלי חזון", הוא אומר.
מוזיאונים רבים גם אוספים את הדברים האלה. מייקל קוסטיף, אשת חברה, מעצב פנים ואוצר של הארכיון העולמי לחנויות רחוב דובר, היה לקוח מוקדם של מר מקלארן וגב' ווסטווד. 178 התלבושות שהוא הרכיב עם אשתו, גרלינד, נמצאים כעת באוסף של מוזיאון ויקטוריה ואלברט, שרכש את האוסף של מר קוסטיף ב-2002 תמורת 42,500 פאונד מהקרן הלאומית לאוסף אמנות.
הערך של מקלארן וינטג' ווסטווד הופך אותם למטרה עבור שודדי אופנה. ברמה הברורה ביותר, העתקים זמינים באינטרנט ונמכרים ישירות ובזול, ללא הונאה - רק גרפיקה מוכרת על חולצת טריקו פשוטה.
"היצירה הזו באה מרקע בעולם האמנות", אמר פול סטולפר, גלריסט בלונדון, שאוסף יצירות הפאנק המקורי שלו נמצא כעת במוזיאון המטרופוליטן לאמנות." תמונה או שתיים מתקופה מסוימת, כמו צ'ה גווארה או מרילין, בסופו של דבר מועברות דרך התרבות שלנו. אקדחי מין מגדירים עידן, אז תמונות משוכפלות כל הזמן".
ואז יש את הזיופים הברורים יותר, כמו חולצת הטריקו הזולה Fruit of the Loom הכוללת מיקי מאוס הצלוב, או מכנסי העבדות "סקס מקוריים" בשווי 190$ מבית A Store Robot בטוקיו שניתן לזהות בקלות כלא מקוריים, בגלל הבד החדש והעובדה שהסגנון הזה מעולם לא נעשה באמת בשנות ה-70. השוק היפני מוצף בזיופים.
בשנה שעברה, מר גורמן מצא בגד בשם "Vintage Seditionaries Vivienne Westwood 'Charlie Brown' White T-Shirt" ב-eBay בבריטניה, אותו קנה כמקרה בוחן תמורת 100 פאונד (כ-139 דולר).
"זו דוגמה מעניינת לזיוף," הוא אמר. "זה מעולם לא היה קיים. אבל הוספת הסיסמה 'הרס' וההסתערות של ניסיון להשתמש בדמות המצוירת האהובה כל כך המתוארת בצורה נגדית-תרבותית הנחו את גישתם של מקלארן ווסטווד. אני משתמש באיש המקצוע המדפסות אישרו שהדיו מודרני, וכך גם תפירת הטי-שירט".
אלמנתו של מר מקלארן, יאנג קים, עבדה קשה לאורך השנים כדי לשמר את מורשתו ומורשתו. "הלכתי למוזיאון המטרופוליטן ב-2013 כדי לבדוק את האוסף שלהם", אמרה גב' קינג. "הייתי המומה לגלות שרוב הם היו מזויפים. הבגדים המקוריים היו קטנים. מלקולם גרם להם להתאים לו ולוויויאן. הרבה מהבגדים ב-Met היו ענקיים ומתאימים לפרה-פאנקים של היום".
יש סימנים אחרים. "יש להם זוג מכנסי טוויד ועור, שהם נדירים ואותנטיים", אמרה גברת קינג. "יש להם במקרה זוג שני, שהוא מזויף. התפירה נמצאת בחלק העליון של חגורת המותן, לא בפנים, כפי שהיא תהיה על בגד עשוי היטב. וטבעת ה-D כל כך חדשה."
העבודה בתערוכת "פאנק: מכאוס ועד הוט קוטור" של Met 2013 משכה תשומת לב לאחר שגב' קינג ומר גורמן הגיבו בפומבי על הזיופים לכאורה ועל הרבה מחוסר העקביות של התוכנית.
אבל יש שאלות לגבי היצירה שנכנסה למוזיאון שמונה שנים קודם לכן. דוגמאות כוללות את חליפת השעבוד שהופיעה באופן בולט בתערוכת "אנגלומניה" ב-2006, המיוחסת לסוחר העתיקות הלונדוני סיימון איסטון, ולחברת ההשכרה הווסטווד ומקלרן וינטג', פאנק. Pistol Collection, שסיפק סטייליסטים ויוצרי קולנוע, ומר סטון העיראקי בשנת 2003 ושותפו העסקי, ג'רלד בואי, הקימו את המוזיאון באינטרנט. בשלב מסוים, המוזיאון הפסיק לרשום את החליפות כחלק מהאוסף שלו.
"ב-2015, שני חלקים של מקלארן-ווסטווד באוסף שלנו נקבעו כזיופים", אמר אנדרו בולטון, אוצר ראשי במכון לתלבושות מטרופוליטן. "העבודות הוחזרו לאחר מכן. המחקר שלנו בתחום זה נמשך".
מר גורמן שלח למר בולטון מספר הודעות דוא"ל שבהן אמר שלעבודות אחרות בסדרה יש בעיות, אבל מר גורמן אמר שמר בולטון כבר לא הגיב לו. דוברת מכון התלבושות אמרה שהחלקים נבדקו על ידי מומחים יותר מפעם אחת. בולטון סירב לספק תגובה נוספת למאמר זה.
מר איסטון, שלא הגיב לכתבה זו, אמר בדוא"ל שמר בואי דיבר בשמו, אבל שמו לא ניתן למחיקה באגדת הפאנק המזוייפת. במשך השנים, האתר שלו PunkPistol.com, שהועבר לארכיון ב-2008, הוא נחשב בעיני רבים כמשאב ארכיוני אמין עבור עיצובים מקוריים של מקלארן ווסטווד.
עם זאת, מר בואי אמר כי למרות מאמציהם לאמת את הקולקציה, "האופן האקראי שבו הבגדים נוצרו במקור, יוצרו ושוחזרו לאחר מכן הפריעה לה. היום, אפילו עם רשימות קטלוג מכירות פומביות, קבלות ובמקרים מסוימים מההסמכה של ווסטווד, הבגדים האלה עדיין שנויים במחלוקת".
ב-9 בספטמבר 2008, מר מקלארן הודיע ​​לראשונה על היקף ההונאה סביבו ואת גב' ווסטווד באמצעות אימייל אנונימי שהעביר מר גורמן עבור מאמר זה ואומת על ידי גב' קים.
“Cheaters wake up to fakes!” reads the subject line, and the sender is only identified as “Minnie Minx” from deadsexpistol@googlemail.com.A number of people from the London fashion industry have been accused of conspiracy in the email, which also refers to a 2008 court case involving Scotland Yard.
"בעקבות דיווחים, המשטרה פשטה על בתים בקרוידון ובאיסטבורן, שם היא מצאה גלילים של תוויות מתסיסים", נכתב באימייל. "אבל מי הם המתיחה החדשים האלה? ברוכים הבאים מר גרנט הווארד ומר לי פרקר."
גרנט שאמפינס-הווארד, כיום דיג'יי תחת הכינוי גרנט דייל, ולי פרקר, שרברב, נשפטו בבית המשפט בקינגסטון קראון ביוני 2010, אמרה השופטת סוזן מתיוס. הם "שקרנים מיושנים". על רכושם אכן פשטו בשנת 2008 יחידת ההונאה של מטרופוליטן לאמנויות ועתיקות ותפסה משלוח של בגדים מזויפים לכאורה של מקלארן ווסטווד וחומרים נלווים, כמו גם 120 הדפסים מזויפים של בנקסי.
השניים נמצאו מאוחר יותר אשמים בזיוף עבודתו של בנקסי. מקלארן, היוצר היחיד של בגדי הסקס והמרדים המקוריים שמוכן להעיד, התבקש לבחון את הפריטים שנתפסו ולהצביע על רמזים לכך שהבגדים מזויפים: גודל שגוי של כיתוב סטנסיל, בדים לא עקביים, שימוש ברוכסנים ממותגי YKK ולא ברק , מיקום גרפי שגוי לצד זה וטי צהוב לבן ישן.
"הוא כעס", אמרה גב' קינג. "הוא חש מאוד בהגנה על עבודתו והגנתו. זה היה יקר לו". לאחר שהשותפות בין מר מקלארן לגברת ווסטווד התפרקה ב-1984, היה פרופיל גבוה ארוכות שנים בין השניים. המחלוקת מעולם לא נפתרה, והמתח יצר ואקום עבור זייפנים.
מר הווארד ומר פרקר קיבלו מאסר על תנאי בתיק בנקס, אך תיק הבגדים המזויפים נמחק כאשר מר מקלארן מת ב-2010 מכיוון שהיה עד מפתח של התביעה בתחום.
עם זאת, מסתבר שייתכן שמשפחתה של גב' ווסטווד יצרה או הזינה בשוגג את תעשיית הפאנק המזויף." עשיתי מהדורות מוגבלות של כמה עיצובים מוקדמים כדי לגייס כסף כדי להשיק את הסוכן פרובוקטור", אמר ג'ו קורה, בנם של מר מקלארן וגב' ווסטווד, שפתח תחתונים משלו ב-1994.
"שיחזרנו את חולצת עצם העוף ואת חולצת הטריקו 'ונוס'", אמר מר קורה. "הם סומנו כהעתקים במהדורה מוגבלת, מיוצרים במספר מוגבל של 100 חלקים, ולאחר מכן נמכרו לשוק היפני. ." לפני ההעתקים המפורטים והיקרים הללו, רפרודוקציות של עבודות הוגבלו להדפסי משי ברורים על הדפסת חולצות טריקו סיטונאית, מהירות הייצור מהירה והמחיר זול למדי.
מר קורה אמר שויויאן ווסטווד העניקה רישיון לרפרודוקציות. מקלארן כעסה. באימייל מ-14 באוקטובר 2008 לקבוצה הכוללת את העיתונאי סטיבן דיילי, כתב מר מקלארן: "מי הרשה להם לעשות את זה? אמרתי לג'ו להפסיק מיד ולכתוב לו. אני כועס."
מר קורה, שהפכה לאחרונה למנהלת של קרן ויויאן, "משתמשת בזכויות היוצרים של עבודתה בדרך חמלה כדי לגייס כספים למטרות שונות". הוא אמר שהוא יחקור כיצד "להפסיק" את הזיוף. גברת קינג ממשיכה להילחם על מורשתו של מר מקלארן ומאמינה שהוא נמחק שוב ושוב מההיסטוריה שלו.
עסקי אקדחי הפאנק של מר איסטון ומר בואי ממשיכים למכור את עבודתם של גברת ווסטווד ומר מקלארן דרך חנות Etsy SeditionariesInTheUK, שרובם נושאים מכתב אישור מחברת Vivienne Westwood, חתום, עוצב וארכיון על ידי Murray Blewett. אלה כללו חולצות פסים עם צווארוני פיטר פן וטלאי משי הפוכים של קרל מרקס, ומעילי כותנה גומי בהשראת ליווי'ס.
האינטרנט אינו מחמיר כמו רוב בתי המכירות הפומביות, והם לא היו מגיבים לכתבה זו, אבל אמרו שהם מייצגים רק יצירות עם מוצא חסין כדורים, כלומר תמונות של הבעלים שלובש את הבגדים בשנות ה-70.
"חשוב להבין שקורבנות רבים של זיוף הם קורבנות מוכנים", אמר מר גורמן. "הם באמת רוצים להאמין שהם חלק מהסיפור המקורי. זה מה שעוסק באופנה, לא? הכל מונע מרצון".